יקיר מלכה ניסים כהן ולידור תורג'מן תבעו את מועדון גלינה בר בשל איסור הפליה ע"ס של 30,000 ש"ח במסגרת תביעה קטנה 4937-10-08 בביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב. בסופו של יום במסגרת הסדר פשרה, נאלץ מועדון הגלינה לפצות את התובעים בסך של 11,000 ש"ח (!!) כאשר 6000 ש"ח מתוכם שולמו לתובעים במזומן והיתרה בסך 5000 ש"ח, שולמו בצורת פיצוי לבילוי במועדון הגלינה והזמנות במקום.
25 במאי 2010
תביעה קטנה אריק גרינברג נגד גלינה בר בע"מ תביעה קטנה 3772-11-08 בימ"ש לתביעות קטנות בת"א
אריק גרינברג תבעה את מועדון הגלינה בר במסגרת ת"ק 3772-11-08 בבימ"ש לתביעות קטנות ת"א. התביעה ע"ס 20,000 ש"ח עסקה באיסור הפליה במועדונים ובסופו של יום אולצו בעלי מועדון הגלינה (במסגרת הסדר גישור שניתן לו תוקף של פס"ד) לפצות את התובע בסך של 5,000 ש"ח כאשר מתוכם 2,000 ש"ח שולמו במזומן. את היתרה בסך 3,000 ש"ח התחייבה הנתבעת להעמיד לרשות התובע במסגרת אירוח והזמנות במועדון הגלינה עבורו ועבור כל מי מטעמו.
תביעה קטנה של סמי סבזרו נגד בעלי מועדון הגלינה במסגרת איסור הפליה
סמי סבזרו תבע את בעלי מועדון הגלינה במסגרת ת"ק 5256-11-08 ע"ס 30,000 ש"ח בבימ"ש לתביעות קטנות בהרצליה. התביעה עסקה באיסור הפליה בכניסה למקומות בילוי, במקרה זה מדובר על מועדון הלנדן שנמצא בבעלות בעלי המניות בגלינה בר. בסופו של יום נאלצו בעלי מועדון הגלינה לשלם לתובע סך של 2,500 ש"ח במסגרת פשרה שהושגה בין הצדדים.
תביעה קטנה אמיר עיני נגד גלינה בר בע"מ , איסור הפליה בכניסה למקומות בילוי
אמיר עיני תבע את מועדון גלינה בר בע"מ ואת בעלי המניות במסגרת ת"ק 3124-09-08 בבימ"ש לתביעות קטנות בת"א. התביעה ע"ס 30,000 ש"ח עסקה באיסור הפליה בכניסה למקומות בילוי.
במהלך חודש מרץ 2010 נדחתה תביעתו של אמיר עיני לאחר שלא הגיע לדיון עקב אי הבנה. כיום הגיש אמיר עיני בקשה לביטול פסק הדין והמשך ההליך נגד מועדון הגלינה
24 במאי 2010
תביעה קטנה אייבי משולם נגד גלינה בר ת"ק 6058-08-08 בימ"ש לתביעות קטנות בת"א
אייבי משולם תבע את מועדון הגלינה בר במסגרת תביעה קטנה בבימ"ש לתביעות קטנות בת"א. מספר תיק:
6058-08-08 . תביעה ע"ס 17,800 ש" ח בשל איסור הפליה במועדונים. בסופו של יום במסגרת פסק דין שניתן לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, אולצו בעלי המועדון לשלם לתובע 1000 ש"ח על כך שסירבו להכניסו למועדון.
תביעה אזרחית 53012/08 בימ"ש שלום בתל אביב רועי ביטון נגד מועדון הלנדן (בבעלות הגלינה בר) בעניין איסור הפליה
רועי ביטון (מיוצג ע"י עו"ד דוד ביטון) תבע את מועדון הלנדן , לרידו ניסן , כרמלי אבירם, יגיל רמוני , סיון גרינהאוז (הסלקטורית) בשל איסור הפליה. ראוי לציין שמועדון הלנדן נמצא בבעלות הגלינה בר בע"מ (ח.פ 513586339). את מועדון הגלינה ייצג עו"ד רועי רוזן. בסופו של דבר מועדון הגלינה שלמו לרועי ביטון פיצוי במסגרת פשרה שהושגה.
פרטי ההליך: ת.א 53012/08 בבימ"ש שלום בת"א בפני כבוד השופטת אביגיל כהן.
23 במאי 2010
ת.א 46529/08 עו"ד חיים חנייא נגד מועדון גלינה בר (איסור הפליה)
עו"ד חיים חנייא (מיוצג ע"י עו"ד חנייא משה) תבע את מועדון גלינה בר ואח' (מיוצגים ע"י עו"ד רועי רוזן) בבימ"ש שלום בת"א. מספר תיק: ת.א 46529/08 תביעה ע"ס 50,000 ש"ח. בסופו של דבר הושגה פשרה בין הצדדים.
החלטה על הסכם פשרה מיום 28.07.2009 (מתוך אתר בתי המשפט)
יורם מרציאנו לא נכנס למועדון גוסיפ בת''א (בבעלות גלינה בר), ודורש פיצוי של 50 אלף שקל | מאת שי מלול - מעורב אשדודי
יורם מרציאנו לא נכנס למועדון בת''א, ודורש פיצוי של 50 אלף שקל מאת שי מלול - מעורב אשדודישי מלול 10.03.2010ח''כ לשעבר, יורם מרציאנו, המתגורר באשדוד, הגיש בתחילת השבוע מכתב דרישה לפיצוי בסך 50 אלף שקל, למועדון ה''גוסיפ'' בתל אביב, על כך שלא הורשה להיכנס למועדון.
מרציאנו הגיע למועדון יחד עם מספר חברים במוצאי השבת, ולאחר שהמתין דקות ארוכות מול שער הכניסה, טען כי המארחת אמרה לו בצורה ברורה: ''אין סיכוי שתיכנס הערב, כדאי שתלך הביתה עם החברים שלך''. מרציאנו ההמום עזב את המקום, ולאחר שהתייעץ עם פרקליטו החליט, כאמור, לשגר את מכתב הדרישה לקבלת פיצוי כספי. מרציאנו: ''אין כאן מקום לספק שהמועדון עבר על חוק איסור אפליה במקומות ציבוריים. להעמיד אדם, שהיה חבר כנסת במדינת ישראל, ולהגיד לו ולחברים שלו: 'אתם לא תיכנסו גם אם תחכו זמן רב', זה יותר ממעליב ומשפיל. הייתי מציע לבעלי המועדון לעבור את אותו תהליך''. נדב שצר, מבעלי המועדון, אמר בתגובה לכלי התקשורת: ''המקום מוגבל לכמות אנשים מסוימת על פי הוראת משטרת ישראל, ולכן כאשר אנחנו מגיעים לכמות האנשים המקסימאלית, על פי הוראת המשטרה, אנחנו עוצרים את הכניסה עד אשר יש יציאה של אנשים מן המועדון, ואז סדר ההכנסה מתבצע על פי רשימה של מי שהגיע קודם. המועדון איננו עוסק בגזענות או בסלקציה, אלא פועל רק על פי הוראת משטרת ישראל. חבר הכנסת לשעבר יורם מרציאנו תמיד מוזמן לבלות אצלנו במקום''.
מרציאנו הגיע למועדון יחד עם מספר חברים במוצאי השבת, ולאחר שהמתין דקות ארוכות מול שער הכניסה, טען כי המארחת אמרה לו בצורה ברורה: ''אין סיכוי שתיכנס הערב, כדאי שתלך הביתה עם החברים שלך''. מרציאנו ההמום עזב את המקום, ולאחר שהתייעץ עם פרקליטו החליט, כאמור, לשגר את מכתב הדרישה לקבלת פיצוי כספי. מרציאנו: ''אין כאן מקום לספק שהמועדון עבר על חוק איסור אפליה במקומות ציבוריים. להעמיד אדם, שהיה חבר כנסת במדינת ישראל, ולהגיד לו ולחברים שלו: 'אתם לא תיכנסו גם אם תחכו זמן רב', זה יותר ממעליב ומשפיל. הייתי מציע לבעלי המועדון לעבור את אותו תהליך''. נדב שצר, מבעלי המועדון, אמר בתגובה לכלי התקשורת: ''המקום מוגבל לכמות אנשים מסוימת על פי הוראת משטרת ישראל, ולכן כאשר אנחנו מגיעים לכמות האנשים המקסימאלית, על פי הוראת המשטרה, אנחנו עוצרים את הכניסה עד אשר יש יציאה של אנשים מן המועדון, ואז סדר ההכנסה מתבצע על פי רשימה של מי שהגיע קודם. המועדון איננו עוסק בגזענות או בסלקציה, אלא פועל רק על פי הוראת משטרת ישראל. חבר הכנסת לשעבר יורם מרציאנו תמיד מוזמן לבלות אצלנו במקום''.
הכדורגלן ליאור אסולין תובע את מועדון גוסיפ (בבעלות גלינה בר) | מאת יוסי אליאס
כדורגלן: "השאירו אותי בחוץ כי אני מזרחי"
תהיתם מה השפיע לאחרונה על ביטחונו העצמי של ליאור אסולין? הכדורגלן חושף את התשובה בתביעה שהגיש נגד מועדון, שאסר את כניסתו בגלל "חזותי המזרחית". הוא דורש 100 אלף שקל. הסלקציה לא פוסחת על ליגת העל? יוסי אליאס פורסם: 26.01.10, 07:57
"קשה לתאר את התחושה הקשה, המעליבה והמבזה אשר ממשיכה להדהד בתודעתו ומשפיעה על אורחות חייו, התנהלותו וביטחונו העצמי של ליאור אסולין".
אם תהיתם מדוע כדורגלן הפועל באר שבע מוטרד לאחרונה, הנה התשובה: בתביעה שהגיש נגד מועדון "הגוסיפ" הוא מוחה על כך שהושאר מחוץ למועדון "בגלל חזותי המזרחית" ושהדבר, מסתבר, מאוד משפיע על חייו.
אסולין — בעברו כדורגלן בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב ומכבי פתח תקוה — הגיע לפני חודש למועדון עם שניים מחבריו. בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, שבה הוא דורש לפצותו במאה אלף שקל, מתאר אסולין את אירועי הערב שפגעו בביטחונו העצמי.
לטענתו, חבריו הוכנסו למועדון בעוד הוא נותר בחוץ. כששאל את הסלקטור לפשר החלטתו, נענה כי "מקומו אינו בין כותלי המועדון מאחר וחזותו איננה תואמת את הסטנדרטים וחוג הבליינים שהמועדון מאשר את כניסתם. לשמוע ולא להאמין. ישראל 2009 נוהגת כמנהג משטרים אפלים בחשכת ימי הביניים!", נכתב בתביעה.
"אין לתאר את תחושת ההשפלה והעלבון הצורב שחש התובע", טוען בא כוחו של אסולין, עו"ד שני זמיר. "לאחר שכלו כל הקיצים הוא עזב עם חבריו את המקום בלב כואב, חפוי ראש, כשתחושת מועקה, חוסר אונים, נחיתות ורמיסת כבודו העצמי עד דק בעיניו...
"קשה לתאר במילים את תחושת ההשפלה, הביזיון והעלבון שחווה מי ששיטת הסלקציה הארורה מופעלת כלפיו, כדוגמת התובע ורבים אחרים בעלי חזות מזרחית, כששיטה זו ננקטת בפרהסיה, לעיני כול וללא רחמים, מול עיניהם המשתאות של חבריו ושאר צעירים בני גילו. על אחת כמה וכמה קשה תחושה זו שבעתיים כשמדובר בדמות מוכרת ומפורסמת, שאך לפני רקע קט הצטיירה בעיניהם של רבים כדמות מוערכת ונערצת וכעת מתייגים אותה כמצורע מחוץ למועדון והכל בשל חזותו".
כמו כן מעלה אסולין טענה שלפיה החלטת הסלקטור הושפעה מצבע עורו הכהה, מחזותו המזרחית, משערו הארוך "אשר בהגדרה אינה תואמת את 'רוח המועדון' וקהל לקוחותיו... מדובר בסלקציה טבועה שהתבססה על רקע עדתי — מראהו המזרחי וגון עורו הכהה". ארד אלעזר, מנהל מועדון הגוסיפ, שטרם הגיש כתב הגנה, מסר בתגובה: "עד כה לא הגיעה אלינו כל פנייה מליאור אסולין או מי מטעמו בנוגע לטענותיו או תביעתו. אני אישית ראיתי את אסולין מבלה במועדון הגוסיפ בעבר".
תהיתם מה השפיע לאחרונה על ביטחונו העצמי של ליאור אסולין? הכדורגלן חושף את התשובה בתביעה שהגיש נגד מועדון, שאסר את כניסתו בגלל "חזותי המזרחית". הוא דורש 100 אלף שקל. הסלקציה לא פוסחת על ליגת העל? יוסי אליאס פורסם: 26.01.10, 07:57
"קשה לתאר את התחושה הקשה, המעליבה והמבזה אשר ממשיכה להדהד בתודעתו ומשפיעה על אורחות חייו, התנהלותו וביטחונו העצמי של ליאור אסולין".
אם תהיתם מדוע כדורגלן הפועל באר שבע מוטרד לאחרונה, הנה התשובה: בתביעה שהגיש נגד מועדון "הגוסיפ" הוא מוחה על כך שהושאר מחוץ למועדון "בגלל חזותי המזרחית" ושהדבר, מסתבר, מאוד משפיע על חייו.
אסולין — בעברו כדורגלן בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב ומכבי פתח תקוה — הגיע לפני חודש למועדון עם שניים מחבריו. בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, שבה הוא דורש לפצותו במאה אלף שקל, מתאר אסולין את אירועי הערב שפגעו בביטחונו העצמי.
לטענתו, חבריו הוכנסו למועדון בעוד הוא נותר בחוץ. כששאל את הסלקטור לפשר החלטתו, נענה כי "מקומו אינו בין כותלי המועדון מאחר וחזותו איננה תואמת את הסטנדרטים וחוג הבליינים שהמועדון מאשר את כניסתם. לשמוע ולא להאמין. ישראל 2009 נוהגת כמנהג משטרים אפלים בחשכת ימי הביניים!", נכתב בתביעה.
"אין לתאר את תחושת ההשפלה והעלבון הצורב שחש התובע", טוען בא כוחו של אסולין, עו"ד שני זמיר. "לאחר שכלו כל הקיצים הוא עזב עם חבריו את המקום בלב כואב, חפוי ראש, כשתחושת מועקה, חוסר אונים, נחיתות ורמיסת כבודו העצמי עד דק בעיניו...
"קשה לתאר במילים את תחושת ההשפלה, הביזיון והעלבון שחווה מי ששיטת הסלקציה הארורה מופעלת כלפיו, כדוגמת התובע ורבים אחרים בעלי חזות מזרחית, כששיטה זו ננקטת בפרהסיה, לעיני כול וללא רחמים, מול עיניהם המשתאות של חבריו ושאר צעירים בני גילו. על אחת כמה וכמה קשה תחושה זו שבעתיים כשמדובר בדמות מוכרת ומפורסמת, שאך לפני רקע קט הצטיירה בעיניהם של רבים כדמות מוערכת ונערצת וכעת מתייגים אותה כמצורע מחוץ למועדון והכל בשל חזותו".
כמו כן מעלה אסולין טענה שלפיה החלטת הסלקטור הושפעה מצבע עורו הכהה, מחזותו המזרחית, משערו הארוך "אשר בהגדרה אינה תואמת את 'רוח המועדון' וקהל לקוחותיו... מדובר בסלקציה טבועה שהתבססה על רקע עדתי — מראהו המזרחי וגון עורו הכהה". ארד אלעזר, מנהל מועדון הגוסיפ, שטרם הגיש כתב הגנה, מסר בתגובה: "עד כה לא הגיעה אלינו כל פנייה מליאור אסולין או מי מטעמו בנוגע לטענותיו או תביעתו. אני אישית ראיתי את אסולין מבלה במועדון הגוסיפ בעבר".
מועדון קרב: תקרית אלימה במועדון ה"גוסיפ" (בבעלות בעלי המניות בגלינה בר) | מאת עדי חלפון - זמן מקומי
פרשייה נוספת במועדון ה"גוסיפ" בתל אביב: בליין ומאבטח הגישו זה נגד זה תלונות במשטרה בגין תקיפה אלימה בעת מסיבהעדי חלפון 27/3/2010 9:51
המועדון "גוסיפ" שנפתח רק לפני כמה חודשים ברחוב דפנה בתל אביב, עורר באזז בקרב קהל הבליינים, אולם לאחרונה נקשר שמו של המקום בכמה פרשות מביכות, ובהן שרפה שפרצה על בימת הריקודים, זריקת בקבוק תבערה על דלתות המועדון ופרשת אי-הכנסתו של חבר הכנסת לשעבר יורם מרציאנו, המאיים לתבוע בשל כך את המועדון.
ביום שלישי שעבר התרחש אירוע נוסף במועדון; לטענת צעיר שבילה במקום, הכה אותו אחד מאנשי האבטחה, חנק אותו, ואז זרק אותו מהמועדון. לדברי הבליין, הוא רקד לתומו ברחבת הריקודים, כשהכתף שלו התנגשה בכתפו של המאבטח שעבר לידו:
"המאבטח התעצבן מיד. הוא אמר לי: 'תיזהר'. אחרי דקה הוא חזר וביקש ממני לבוא אתו ולצאת מהמקום, ואז שם את הידיים שלו על הצוואר שלי". בשלב זה, לדברי הצעיר, הוא ניסה לשכנע את המאבטח להשאיר אותו במועדון, אבל ללא הועיל. "מה שמזעזע הוא הצורה שהוא הוציא אותי", הוסיף הבליין. "הוא תפס לי את הראש, וחנק אותי בעזרת המרפק. היה לי קול של תרנגולת, ולא יכולתי לנשום. ככה הוא גרר אותי מרחק של כעשרים מטרים".
הצעיר נזרק מהמועדון, והגיש תלונה במשטרה נגד המאבטח. מאוחר יותר התברר לו שגם המאבטח הגיש נגדו תלונה.
"זה אבסורד שיש עכשיו נגדי תלונה במשטרה, אחרי מה שהמאבטח עשה לי, וזה מרגיז שהבעלים של המקום לא מתנצל".
נדב שצר, מבעלי ה"גוסיפ" דוחה את טענותיו של הצעיר: "זה בחור שנהג באלימות כלפי המאבטח וסירב לצאת. הוא תקף את המאבטח, אז המאבטחים הוציאו אותו החוצה תוך כדי שימוש בכוח סביר".
ביום שלישי שעבר התרחש אירוע נוסף במועדון; לטענת צעיר שבילה במקום, הכה אותו אחד מאנשי האבטחה, חנק אותו, ואז זרק אותו מהמועדון. לדברי הבליין, הוא רקד לתומו ברחבת הריקודים, כשהכתף שלו התנגשה בכתפו של המאבטח שעבר לידו:
"המאבטח התעצבן מיד. הוא אמר לי: 'תיזהר'. אחרי דקה הוא חזר וביקש ממני לבוא אתו ולצאת מהמקום, ואז שם את הידיים שלו על הצוואר שלי". בשלב זה, לדברי הצעיר, הוא ניסה לשכנע את המאבטח להשאיר אותו במועדון, אבל ללא הועיל. "מה שמזעזע הוא הצורה שהוא הוציא אותי", הוסיף הבליין. "הוא תפס לי את הראש, וחנק אותי בעזרת המרפק. היה לי קול של תרנגולת, ולא יכולתי לנשום. ככה הוא גרר אותי מרחק של כעשרים מטרים".
הצעיר נזרק מהמועדון, והגיש תלונה במשטרה נגד המאבטח. מאוחר יותר התברר לו שגם המאבטח הגיש נגדו תלונה.
"זה אבסורד שיש עכשיו נגדי תלונה במשטרה, אחרי מה שהמאבטח עשה לי, וזה מרגיז שהבעלים של המקום לא מתנצל".
נדב שצר, מבעלי ה"גוסיפ" דוחה את טענותיו של הצעיר: "זה בחור שנהג באלימות כלפי המאבטח וסירב לצאת. הוא תקף את המאבטח, אז המאבטחים הוציאו אותו החוצה תוך כדי שימוש בכוח סביר".
תביעה: לא הוכנס למועדון בשל צבע עורו | מאת יעל לוי כתבת YNET
תביעה: לא הוכנס למועדון בשל צבע עורו
עורך הדין חיים חנייא, יצא לבלות עם חברתו במועדון ה"אפטאון" בתל-אביב. הבילוי התקלקל לאחר שהסלקטורית החליטה להשאיר אותו בחוץ, לטענתו בשל צבע עורו. האירוע הזה מתרחש שבועות ספורים לאחר שצעירה נשארה מחוץ למועדון באותן נסיבות. יעל לוי פורסם: 28.09.08, 21:26
המועדון ממשיך בסלקציה, אבל האם הוא גם ישלם על כך? לפני כשלושה חודשים ביקש עורך הדין חיים חנייא בן 28 מגבעתיים, לצאת לבילוי במועדון התל-אביבי "האפטאון" (גלינה), רק שאז הסלקטורים בכניסה קלקלו לו את התוכניות והשאירו אותו בחוץ. חנייא שטוען כי הופלה בשל חזותו המזרחית, החליט לא לוותר ותבע את המועדון בדרישה לקבלת פיצויים בסך 50 אלף שקלים. הפרשה הזו מתעוררת שבעה שבועות בלבד לאחר שמיטל חלסצי, ממושב מזור הושארה מחוץ למסיבת הרווקות של חברתה באותו המועדון. גם היא טענה כי הופלתה על רקע צבע עורה. מכתב התביעה שהגיש חנייא, עולה כי הוא הגיע למועדון במהלך חודש יולי, יחד עם זוגתו, בת-אל, וזוג חברים נוסף. לטענתו, כאשר הם נתקלו בסקלטורית בסמוך לשעה 22:40 בלילה, היא אישרה רק לשתי הצעירות להיכנס פנימה. חנייא וחברו נאלצו להמתין בחוץ. "לא הייתה שום סיבה בעולם שלא אכנס אם חברה שלי נכנסה והיא בהירה", אמר חנייא ל-ynet, "אפילו הצגתי בכניסה תעודת עורך דין, כדי להבהיר להם שאני לא מישהו שהגיע לעשות צרות. זה לא עזר. זה היה מביש. ראיתי שכולם נכנסים בלי בעיה והרגשתי את הסלקציה על בשרי, בגלל החזות החיצונית שלי". חנייא טוען בכתב התביעה, כי הוא פנה לסלקטורית נוספת וביקש שוב להיכנס למקום. "הפעם היא אמרה שזו מסיבה למוזמנים", סיפר, "הסברתי לה שחברה שלי כבר נכנסה והיא אינה מוזמנת, אבל היא אמרה שהיא לא צריכה לתת לי דין וחשבון ושאני לא נכנס". לדבריו, הוא המשיך להמתין במקום והבחין כי אותה סלקטורית מכניסה למקום מבלים נוספים מבלי לברר אם הם מוזמנים. "אותם מבלים, אשר נכנסו ללא כל קושי או התניה מסוימת למועדון, היו שונים ממנו בפרט אחד מהותי והוא שצבע עורם בהיר", נכתב בתביעה. הוא הוסיף בתביעה, כי "עצם המעמד עימו נאלצים באי המועדון להתמודד בעודם ממתינים מחוץ לפתחי המועדון, אף במקרים בהם אין הוא נגוע באפליה מובהקת או גזענות של ממש, הוא משפיל ומבזה לאין שיעור. התופעה הצורמת הזו - אסור שתהווה שיטה להכנסת קהל במדינה מתוקנת, החורטת על דגלה את זכות האדם לכבוד". מהנהלת המועדון נמסר בתגובה כי "המקרה אינו מוכר לנו ולא קיבלנו אף תביעה, לא ממנו ולא מאף אחד אחר. עד שלא נקבלה - לא נוכל להגיב לטענות".
עורך הדין חיים חנייא, יצא לבלות עם חברתו במועדון ה"אפטאון" בתל-אביב. הבילוי התקלקל לאחר שהסלקטורית החליטה להשאיר אותו בחוץ, לטענתו בשל צבע עורו. האירוע הזה מתרחש שבועות ספורים לאחר שצעירה נשארה מחוץ למועדון באותן נסיבות. יעל לוי פורסם: 28.09.08, 21:26
המועדון ממשיך בסלקציה, אבל האם הוא גם ישלם על כך? לפני כשלושה חודשים ביקש עורך הדין חיים חנייא בן 28 מגבעתיים, לצאת לבילוי במועדון התל-אביבי "האפטאון" (גלינה), רק שאז הסלקטורים בכניסה קלקלו לו את התוכניות והשאירו אותו בחוץ. חנייא שטוען כי הופלה בשל חזותו המזרחית, החליט לא לוותר ותבע את המועדון בדרישה לקבלת פיצויים בסך 50 אלף שקלים. הפרשה הזו מתעוררת שבעה שבועות בלבד לאחר שמיטל חלסצי, ממושב מזור הושארה מחוץ למסיבת הרווקות של חברתה באותו המועדון. גם היא טענה כי הופלתה על רקע צבע עורה. מכתב התביעה שהגיש חנייא, עולה כי הוא הגיע למועדון במהלך חודש יולי, יחד עם זוגתו, בת-אל, וזוג חברים נוסף. לטענתו, כאשר הם נתקלו בסקלטורית בסמוך לשעה 22:40 בלילה, היא אישרה רק לשתי הצעירות להיכנס פנימה. חנייא וחברו נאלצו להמתין בחוץ. "לא הייתה שום סיבה בעולם שלא אכנס אם חברה שלי נכנסה והיא בהירה", אמר חנייא ל-ynet, "אפילו הצגתי בכניסה תעודת עורך דין, כדי להבהיר להם שאני לא מישהו שהגיע לעשות צרות. זה לא עזר. זה היה מביש. ראיתי שכולם נכנסים בלי בעיה והרגשתי את הסלקציה על בשרי, בגלל החזות החיצונית שלי". חנייא טוען בכתב התביעה, כי הוא פנה לסלקטורית נוספת וביקש שוב להיכנס למקום. "הפעם היא אמרה שזו מסיבה למוזמנים", סיפר, "הסברתי לה שחברה שלי כבר נכנסה והיא אינה מוזמנת, אבל היא אמרה שהיא לא צריכה לתת לי דין וחשבון ושאני לא נכנס". לדבריו, הוא המשיך להמתין במקום והבחין כי אותה סלקטורית מכניסה למקום מבלים נוספים מבלי לברר אם הם מוזמנים. "אותם מבלים, אשר נכנסו ללא כל קושי או התניה מסוימת למועדון, היו שונים ממנו בפרט אחד מהותי והוא שצבע עורם בהיר", נכתב בתביעה. הוא הוסיף בתביעה, כי "עצם המעמד עימו נאלצים באי המועדון להתמודד בעודם ממתינים מחוץ לפתחי המועדון, אף במקרים בהם אין הוא נגוע באפליה מובהקת או גזענות של ממש, הוא משפיל ומבזה לאין שיעור. התופעה הצורמת הזו - אסור שתהווה שיטה להכנסת קהל במדינה מתוקנת, החורטת על דגלה את זכות האדם לכבוד". מהנהלת המועדון נמסר בתגובה כי "המקרה אינו מוכר לנו ולא קיבלנו אף תביעה, לא ממנו ולא מאף אחד אחר. עד שלא נקבלה - לא נוכל להגיב לטענות".
"נשארתי מחוץ למסיבת הרווקות כי אני שחומה" | מאת יעל לוי כתבת YNET
"נשארתי מחוץ למסיבת הרווקות כי אני שחומה"
מסיבת הרווקות בנמל ת"א אליה הוזמנה מיטל חלסצי, אם לשניים ממושב מזור, הסתיימה במפח נפש. "הסלקטורית לא רצתה להכניס אותי כי אני מרוקאית טיפוסית", סיפרה ל-ynet, "במיוחד עכשיו צריך לזכור שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם". המועדון: אין סלקציה, הכניסה מוגבלת בשל עומס. הבעלים: נפצה אותה, גם אני לא בלונדיני / יעל לוי
שנאת חינם? "עברתי השפלה והייתי בשוק. כל הלילה לא הצלחתי לישון. זה הטריד אותי שאנחנו חברה נאורה, אבל עדיין יש סלקציה בין שחום לבהיר" - כך תיארה מיטל חלסצי את תחושותיה ממה שחוותה ביום חמישי האחרון מחוץ למועדון תל-אביבי. חלסצי (32), אם לשניים ממושב מזור ליד פתח-תקווה, ביקשה לחגוג את מסיבת הרווקות של חברתה במועדון "אפטאון" בנמל תל-אביב. אבל המארחת בכניסה למקום חשבה אחרת: חלסצי נאלצה להמתין במשך שעה וחצי, לראות כיצד חברות אחרות של הכלה נכנסות בקלות, בעוד היא נשארת בחוץ בתואנה שאין מאפשרים עוד כניסה למקום.
"זאת פשוט בושה. עשו לי סלקציה בניגוד לחוק והכניסו רק אנשים שנראו בהירים", סיפרה בשיחה עם ynet. "בגללם הפסדתי את מסיבת הרווקות של חברה שלי". אחרי שהשכיבה את הילדים בבית לישון, הגיעה חלסצי לנמל סמוך לשעה 23:15. לדבריה, חברתה כבר הייתה כבר בפנים, עם חלק מהחוגגות עמה. "אמרתי לסלקטורית 'שלום, אני מוזמנת למסיבת רווקות' והיא אמרה שהיא מצטערת, אבל לא מכניסים אחרי השעה 22:30 לאירועים פרטיים", סיפרה.
"שאלתי אותה אם יש טעם שאחכה, אבל היא לא התייחסה, הפנתה את הראש ואת האף למעלה. כאילו אומרת - 'שאף אחד לא יפנה אליי'". חלסצי החליטה בכל זאת להמתין ולא לפספס את המסיבה. לאחר שעדכנה את חברתה כי היא מתעכבת בכניסה המשיכה, לדבריה, להמתין במקום.
"חברות אחרות נכנסו בשנייה""לאט-לאט שמתי לב שמה שהיא אמרה זה לא בדיוק נכון", מוסיפה מיטל. "אנשים שהסלקטורית רצתה להכניס היא הכניסה, בטענה שעכשיו היא מכניסה רק לאירועים פרטיים, בניגוד לגמרי למה שהסבירה לי. נשארתי לעמוד כדי לראות שאני לא מדמיינת והבנתי שמשהו מכוון וממש לא בסדר. היא פשוט הכניסה רק בהירים ואני, מה לעשות - מרוקאית טיפוסית". "שיא השיאים היה כשהגיעו חברות אחרות של כלת האירוע והיא הכניסה אותן בשנייה. הבנתי שהיא לא רצתה להכניס אותי מלכתחילה כי לא מצאתי חן בעיניה. הבנתי שגם אם הייתי עומדת שם ארבע שעות לא הייתי נכנסת". בכעס רב היא מוסיפה: "אני מושבניקית טיפוסית, אמא לשניים שהולכת כל היום יחפה, לא לובשת מותגים ותל-אביב כבר ממש לא מדברת אליי. הגעתי רק כדי לשמח את חברה שלי ולהיות איתה, אבל הרסו את השמחה. לא הצלחתי לישון אחר כך, זה הטריד אותי שאנחנו חברה נאורה אבל עדיין יש סלקציה. אנשים מצפצפים על החוק והשאר מחכים שאיזו בחורה תחליט מי יכול להיכנס ומי לא. אני לא רוצה שהבנות שלי יעברו משהו כזה". חלסצי התקשרה למועדון למחרת, אולם לדבריה זכתה לתגובה צוננת מצד מנהלת המקום, שלבסוף נאותה להסביר לה בקצרה כי במועדון אין סלקציה. "איימתי שאתבע אותה ואני מתכוונת לממש את זה", מבטיחה מיטל. "זה לא עניין של כסף, אלא עיקרון. "ממש הכעיס אותי שנאלצתי להפסיד את מסיבת הרווקות של חברה שלי ולעבור כזאת השפלה. פעם לא האמנתי שקורים דברים כאלו, אבל אולי אני נאיבית. אולי חשבתי שאנחנו לא בעידן של לעשות הפרדה בין שחום לבהיר. אבל כל דבר בחיים הוא שיעור. במיוחד עכשיו, בתשעה באב צריך לזכור שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. המדינה סובלת מכל כך הרבה בעיות וזה היה מגעיל", היא מסכמת בעצב. מנהלת "אפטאון", עדי ברעם, אמרה ל-ynet בתגובה: "אין לנו סלקטוריות אלא מארחות. אנחנו מסבירים לאנשים שמזמינים אירועים שיש אצלנו שעות מדויקות - עד שעה 22:00 ניתן להגיע לאירועים, מאחר שאנחנו מקפידים על מספר מסוים של אנשים במועדון, לפי הוראות המשטרה". אחד מבעלי המקום שביקש להזדהות רק בשם "אורן", הבטיח בכל זאת פיצוי: "אני בעצמי לא בלונדיני עם עיניים כחולות. אם היא מרגישה שנפגעה, הייתי רוצה לעשות לה חוויה מתקנת. אין לי אינטרס שהיא תיפגע כך".
מסיבת הרווקות בנמל ת"א אליה הוזמנה מיטל חלסצי, אם לשניים ממושב מזור, הסתיימה במפח נפש. "הסלקטורית לא רצתה להכניס אותי כי אני מרוקאית טיפוסית", סיפרה ל-ynet, "במיוחד עכשיו צריך לזכור שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם". המועדון: אין סלקציה, הכניסה מוגבלת בשל עומס. הבעלים: נפצה אותה, גם אני לא בלונדיני / יעל לוי
שנאת חינם? "עברתי השפלה והייתי בשוק. כל הלילה לא הצלחתי לישון. זה הטריד אותי שאנחנו חברה נאורה, אבל עדיין יש סלקציה בין שחום לבהיר" - כך תיארה מיטל חלסצי את תחושותיה ממה שחוותה ביום חמישי האחרון מחוץ למועדון תל-אביבי. חלסצי (32), אם לשניים ממושב מזור ליד פתח-תקווה, ביקשה לחגוג את מסיבת הרווקות של חברתה במועדון "אפטאון" בנמל תל-אביב. אבל המארחת בכניסה למקום חשבה אחרת: חלסצי נאלצה להמתין במשך שעה וחצי, לראות כיצד חברות אחרות של הכלה נכנסות בקלות, בעוד היא נשארת בחוץ בתואנה שאין מאפשרים עוד כניסה למקום.
"זאת פשוט בושה. עשו לי סלקציה בניגוד לחוק והכניסו רק אנשים שנראו בהירים", סיפרה בשיחה עם ynet. "בגללם הפסדתי את מסיבת הרווקות של חברה שלי". אחרי שהשכיבה את הילדים בבית לישון, הגיעה חלסצי לנמל סמוך לשעה 23:15. לדבריה, חברתה כבר הייתה כבר בפנים, עם חלק מהחוגגות עמה. "אמרתי לסלקטורית 'שלום, אני מוזמנת למסיבת רווקות' והיא אמרה שהיא מצטערת, אבל לא מכניסים אחרי השעה 22:30 לאירועים פרטיים", סיפרה.
"שאלתי אותה אם יש טעם שאחכה, אבל היא לא התייחסה, הפנתה את הראש ואת האף למעלה. כאילו אומרת - 'שאף אחד לא יפנה אליי'". חלסצי החליטה בכל זאת להמתין ולא לפספס את המסיבה. לאחר שעדכנה את חברתה כי היא מתעכבת בכניסה המשיכה, לדבריה, להמתין במקום.
"חברות אחרות נכנסו בשנייה""לאט-לאט שמתי לב שמה שהיא אמרה זה לא בדיוק נכון", מוסיפה מיטל. "אנשים שהסלקטורית רצתה להכניס היא הכניסה, בטענה שעכשיו היא מכניסה רק לאירועים פרטיים, בניגוד לגמרי למה שהסבירה לי. נשארתי לעמוד כדי לראות שאני לא מדמיינת והבנתי שמשהו מכוון וממש לא בסדר. היא פשוט הכניסה רק בהירים ואני, מה לעשות - מרוקאית טיפוסית". "שיא השיאים היה כשהגיעו חברות אחרות של כלת האירוע והיא הכניסה אותן בשנייה. הבנתי שהיא לא רצתה להכניס אותי מלכתחילה כי לא מצאתי חן בעיניה. הבנתי שגם אם הייתי עומדת שם ארבע שעות לא הייתי נכנסת". בכעס רב היא מוסיפה: "אני מושבניקית טיפוסית, אמא לשניים שהולכת כל היום יחפה, לא לובשת מותגים ותל-אביב כבר ממש לא מדברת אליי. הגעתי רק כדי לשמח את חברה שלי ולהיות איתה, אבל הרסו את השמחה. לא הצלחתי לישון אחר כך, זה הטריד אותי שאנחנו חברה נאורה אבל עדיין יש סלקציה. אנשים מצפצפים על החוק והשאר מחכים שאיזו בחורה תחליט מי יכול להיכנס ומי לא. אני לא רוצה שהבנות שלי יעברו משהו כזה". חלסצי התקשרה למועדון למחרת, אולם לדבריה זכתה לתגובה צוננת מצד מנהלת המקום, שלבסוף נאותה להסביר לה בקצרה כי במועדון אין סלקציה. "איימתי שאתבע אותה ואני מתכוונת לממש את זה", מבטיחה מיטל. "זה לא עניין של כסף, אלא עיקרון. "ממש הכעיס אותי שנאלצתי להפסיד את מסיבת הרווקות של חברה שלי ולעבור כזאת השפלה. פעם לא האמנתי שקורים דברים כאלו, אבל אולי אני נאיבית. אולי חשבתי שאנחנו לא בעידן של לעשות הפרדה בין שחום לבהיר. אבל כל דבר בחיים הוא שיעור. במיוחד עכשיו, בתשעה באב צריך לזכור שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. המדינה סובלת מכל כך הרבה בעיות וזה היה מגעיל", היא מסכמת בעצב. מנהלת "אפטאון", עדי ברעם, אמרה ל-ynet בתגובה: "אין לנו סלקטוריות אלא מארחות. אנחנו מסבירים לאנשים שמזמינים אירועים שיש אצלנו שעות מדויקות - עד שעה 22:00 ניתן להגיע לאירועים, מאחר שאנחנו מקפידים על מספר מסוים של אנשים במועדון, לפי הוראות המשטרה". אחד מבעלי המקום שביקש להזדהות רק בשם "אורן", הבטיח בכל זאת פיצוי: "אני בעצמי לא בלונדיני עם עיניים כחולות. אם היא מרגישה שנפגעה, הייתי רוצה לעשות לה חוויה מתקנת. אין לי אינטרס שהיא תיפגע כך".
הקצין שנדחה ב"סלקציה" במועדון בת"א כותב לשרי הממשלה ... | שירות גלובס 17.10.09
מחר תכריע הממשלה אם לתמוך בהצעת החוק של שלי יחימוביץ' ושלמה מולה נגד סלקציה במועדונים. מחר (א') תחליט הממשלה אם לתמוך בהצעת החוק של יחימוביץ' ומולה.
ההצעה מתיימרת לסתום פרצות בחוק הקיים לאיסור אפליה בכניסה למועדונים בכך שהיא מחייבת הכנסה על פי התור. ההצעה אוסרת את מנהג הדרישה להמתין בצד - שכיום מאפשר למעשה מניעת כניסה של מי שאינו מוצא חן בעיני הסלקטורים, בתואנה שהם "מתבקשים להמתין", וההמתנה מחוץ למועדון בעצם אינה מסתיימת לעולם.
את ההצעה ניסחה האגודה לזכויות האזרח.
לקראת הדיון בועדת השרים לענייני חקיקה התגייס מוטי וודג'ה, קצין שהיה קורבן לסלקציה במועדון "גלינה" בת"א. מוטי וחברו אריה שוורץ הגיעו למועדון הפועל בנמל ת"א וביקשו להיכנס, לאריה לבן העור, חברו של מוטי משירותם הצבאי המשותף בסיירת מטכ"ל אפשרו להכנס ואת מוטי חסמו. אריה אף ספג אגרוף בפניו ממאבטח כשהתעקש לדעת מדוע אותו מכניסים ואת חברו לא. השניים החליטו להיאבק יחד בתופעת הגזענות במועדונים, ארגנו הפגנה מול המועדון הגזעני, ובסוף השבוע גם שיגר מוטי עצמו מכתב אישי לשרים וביקש מהם לתמוך בחוק.
"... שמי מוטי וודג'ה, אני אתיופי, אני שחור והכי חשוב אני גאה מאוד להיות שחור ואף אחד לא יגרום לי להרגיש אדם נחות משום סיבה, אך עם זאת כולנו חייבים לעמוד ולהגיד "גזענות לא במדינה שלנו.
"משפחתי עברה תלאות רבות, ולנגד עינינו עמדה כל הזמן הכמיהה להגיע לארץ ישראל. הרבה עבר עלי מאז: השתלבתי בחברה הישראלית, בצבא שירתתי כלוחם בסיירת מטכ"ל במשך 4 שנים, סיימתי לימודי כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בר אילן, אני עובד כרואה חשבון במשרד רואי חשבון הגדול ביותר בישראל, "ארנסט אנד יאנג קוסט פורר גבאי את קסירר", ומפרנס בכבוד את עצמי, את בת זוגי ואת אמי האלמנה".
אודה לכם מאוד אם תחוקקו חוק חד משמעי שלא ישתמע לשתי פנים, בלי תירוצים של "חכה בצד", בלי שקרים ברוח "למוזמנים בלבד". חוק שידאג לדבר פשוט: שאנשים יכנסו על פי התור בלי קשר לצבע עורם".
קישור
ההצעה מתיימרת לסתום פרצות בחוק הקיים לאיסור אפליה בכניסה למועדונים בכך שהיא מחייבת הכנסה על פי התור. ההצעה אוסרת את מנהג הדרישה להמתין בצד - שכיום מאפשר למעשה מניעת כניסה של מי שאינו מוצא חן בעיני הסלקטורים, בתואנה שהם "מתבקשים להמתין", וההמתנה מחוץ למועדון בעצם אינה מסתיימת לעולם.
את ההצעה ניסחה האגודה לזכויות האזרח.
לקראת הדיון בועדת השרים לענייני חקיקה התגייס מוטי וודג'ה, קצין שהיה קורבן לסלקציה במועדון "גלינה" בת"א. מוטי וחברו אריה שוורץ הגיעו למועדון הפועל בנמל ת"א וביקשו להיכנס, לאריה לבן העור, חברו של מוטי משירותם הצבאי המשותף בסיירת מטכ"ל אפשרו להכנס ואת מוטי חסמו. אריה אף ספג אגרוף בפניו ממאבטח כשהתעקש לדעת מדוע אותו מכניסים ואת חברו לא. השניים החליטו להיאבק יחד בתופעת הגזענות במועדונים, ארגנו הפגנה מול המועדון הגזעני, ובסוף השבוע גם שיגר מוטי עצמו מכתב אישי לשרים וביקש מהם לתמוך בחוק.
"... שמי מוטי וודג'ה, אני אתיופי, אני שחור והכי חשוב אני גאה מאוד להיות שחור ואף אחד לא יגרום לי להרגיש אדם נחות משום סיבה, אך עם זאת כולנו חייבים לעמוד ולהגיד "גזענות לא במדינה שלנו.
"משפחתי עברה תלאות רבות, ולנגד עינינו עמדה כל הזמן הכמיהה להגיע לארץ ישראל. הרבה עבר עלי מאז: השתלבתי בחברה הישראלית, בצבא שירתתי כלוחם בסיירת מטכ"ל במשך 4 שנים, סיימתי לימודי כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בר אילן, אני עובד כרואה חשבון במשרד רואי חשבון הגדול ביותר בישראל, "ארנסט אנד יאנג קוסט פורר גבאי את קסירר", ומפרנס בכבוד את עצמי, את בת זוגי ואת אמי האלמנה".
אודה לכם מאוד אם תחוקקו חוק חד משמעי שלא ישתמע לשתי פנים, בלי תירוצים של "חכה בצד", בלי שקרים ברוח "למוזמנים בלבד". חוק שידאג לדבר פשוט: שאנשים יכנסו על פי התור בלי קשר לצבע עורם".
קישור
אתיופי, חכה בצד. הגזענות במועדונים נמשכת במלוא המרץ. אפשר וצריך לשים לזה סוף | מאת ח"כ שלי יחימוביץ' (טור אורח במעריב)
אריה ומוטי, בני 29, חברים טובים מאז הגיבוש בסיירת. ישבתי איתם השבוע בבית קפה תל אביבי. לפני שמוטי נכנס, אריה אמר לי שאת הגיבוש הוא הצליח לסיים בזכות מוטי שמשך אותו אחריו. אדם מיוחד, הוא אמר, משכמו ומעלה. מאז, הביוגרפיה שלהם משיקה: הם למדו וסיימו יחד ראיית חשבון, הם עובדים במשרדים היוקרתיים ביותר, אריה נשוי, מוטי בזוגיות ממושכת, הם מבלים יחד. חברים. שניהם נעימי הליכות, אינטליגנטים, רהוטים. יש ביניהם רק הבדל קל: לאריה עור לבן ולמוטי עור חום כהה. אריה אשכנזי, מוטי אתיופי. חייהם התנהלו בחוסר מודעות נוח, שנבע כנראה מכך שענו על כל הקריטריונים של האליטה הישראלית - יחידה מובחרת, השכלה גבוהה, מסלול מקצועי שממנו נוסקים רק למעלה. עד האירוע המכונן במועדון אחד בנמל תל אביב. קיצורו של סיפור: אריה וחבר נוסף הגיעו לפני מוטי ונכנסו. מוטי בא כמה דקות אחרי ונחסם. אתיופי? במועדון? לא בבית ספרנו. מוטי התקשר, אריה יצא אליו, נעמדו בתור מחדש, הסלקטורית חייכה אל פניו הבהירים של אריה וגם הנידה ראשה בחוסר תשומת לב כשאמר, "אנחנו שניים". המאבטח , בתחנה הבאה, הוריד יד שרירית חוסמת לפני מוטי, שהיה צמוד לאריה. אריה התעקש לברר למה נותנים לו להיכנס ולחברו לא. זה נגמר באגרוף של מאבטח ובתפרים לאריה בבית חולים. הרבה עדים היו למעשה הגזענות
והאלימות השקוף, הבוטה והמכוער הזה. אני מכירה היטב את התסריט הזה. יש לי חברים שזה קורה להם שוב ושוב. חבר טוב שלי, אדם מן הישוב ממוצא תימני, שניידות משטרה עוצרות אותו מעשה שגרה לעשות בו חיפוש. חברה שלי, עורכת בכירה בטלוויזיה שעורה כהה מאוד, שנהגה לבוא איתי ועם קבוצת חברים לאותו מקום בכל ערב כשסיימנו לשדר תוכנית - אבל בפעם היחידה שהגיעה בלעדינו סולקה משם בגסות. בכל פעם גם מתפרסם סיפור כזה בתקשורת, טיפה רעש, והוא דועך. מוטי ואריה מרגישים שנפלה בחלקם זכות גדולה שזה קרה להם. הם נכונים להתנער מהנוחות שהיו שרויים בה ולנהל מערכה מוסרית. הם מפוכחים, נבונים ומודעים ויודעים שקווי המתאר האישיים שלהם יסייעו להם במאבק. הצעת חוק שלי, שנכתבה בידי האגודה לזכויות האזרח וכבר מונחת על שולחן הכנסת, תפתור באבחת סכין את הנגע הזה במועדונים. נכון שכבר היום החוק אוסר על אפליה בכניסה למועדונים ובכלל. אלא שיש בחוק חור עצום, שמועדונים גזעניים מנצלים אותו. הם לא אומרים, "אתה לא נכנס" אלא, "חכה בצד", ואז מייבשים אותך ומשפילים אותך שעות. מוטי מתלהב מהרעיון שמה שעבר עליו עשוי להוות פריצת הדרך. הוא נכון לפעולה, יחד עם אריה. אבל בלעדיכם זה לא יעבוד. אז קדימה, תנו להם כתף, לא מספיק שנאחל להם הצלחה, אנחנו צריכים לעזור להם באופן פעיל.
והאלימות השקוף, הבוטה והמכוער הזה. אני מכירה היטב את התסריט הזה. יש לי חברים שזה קורה להם שוב ושוב. חבר טוב שלי, אדם מן הישוב ממוצא תימני, שניידות משטרה עוצרות אותו מעשה שגרה לעשות בו חיפוש. חברה שלי, עורכת בכירה בטלוויזיה שעורה כהה מאוד, שנהגה לבוא איתי ועם קבוצת חברים לאותו מקום בכל ערב כשסיימנו לשדר תוכנית - אבל בפעם היחידה שהגיעה בלעדינו סולקה משם בגסות. בכל פעם גם מתפרסם סיפור כזה בתקשורת, טיפה רעש, והוא דועך. מוטי ואריה מרגישים שנפלה בחלקם זכות גדולה שזה קרה להם. הם נכונים להתנער מהנוחות שהיו שרויים בה ולנהל מערכה מוסרית. הם מפוכחים, נבונים ומודעים ויודעים שקווי המתאר האישיים שלהם יסייעו להם במאבק. הצעת חוק שלי, שנכתבה בידי האגודה לזכויות האזרח וכבר מונחת על שולחן הכנסת, תפתור באבחת סכין את הנגע הזה במועדונים. נכון שכבר היום החוק אוסר על אפליה בכניסה למועדונים ובכלל. אלא שיש בחוק חור עצום, שמועדונים גזעניים מנצלים אותו. הם לא אומרים, "אתה לא נכנס" אלא, "חכה בצד", ואז מייבשים אותך ומשפילים אותך שעות. מוטי מתלהב מהרעיון שמה שעבר עליו עשוי להוות פריצת הדרך. הוא נכון לפעולה, יחד עם אריה. אבל בלעדיכם זה לא יעבוד. אז קדימה, תנו להם כתף, לא מספיק שנאחל להם הצלחה, אנחנו צריכים לעזור להם באופן פעיל.
מזעזע אותי לחשוב שבמדינת ישראל, שהתכנסו בה אודים מוצלים מהשואה, מתקיימת כזאת תופעת 'סלקציה' במועדונים | מאת ח"כ שלי יחימוביץ
מזעזע אותי לחשוב שבמדינת ישראל, שהתכנסו בה אודים מוצלים מהשואה, מתקיימת כזאת תופעת 'סלקציה' במועדונים 03.01.2010
שלי ומוטי וודג'ה מתארחים בתכנית 'עושים סדר' בחינוכית 23: "המועדונים היא תופעה מנצנצת ובוהקת כיוון שזה נורא נורא ברור. מוטי היה קורבן לסלקציה הכי ברורה, חדה, בהירה ואכזרית כשהוא וחבר שלו, שהוא בדיוק בגילו, והוא גם רואה חשבון כמוהו, והוא גם בוגר יחידה קרבית כמוהו, באו ביחד למועדון הגלינה, למוטי לא נתנו להיכנס ולחבר האשכנזי הלבן שלו נתנו להיכנס. היתרון של מוטי הוא שהוא יודע שהוא מצויד בכל המכשירים הישראליים כדי לקדם מאבק כזה, והוא גם מסייע לי לקדם את הצעת החוק שהגשתי בכנסת הזאת. ... מזעזע אותי לחשוב שבמדינת ישראל, שהתכנסו בה אודים מוצלים מהשואה, מתקיימת תופעת 'סלקציה' במועדונים"
שלי ומוטי וודג'ה מתארחים בתכנית 'עושים סדר' בחינוכית 23: "המועדונים היא תופעה מנצנצת ובוהקת כיוון שזה נורא נורא ברור. מוטי היה קורבן לסלקציה הכי ברורה, חדה, בהירה ואכזרית כשהוא וחבר שלו, שהוא בדיוק בגילו, והוא גם רואה חשבון כמוהו, והוא גם בוגר יחידה קרבית כמוהו, באו ביחד למועדון הגלינה, למוטי לא נתנו להיכנס ולחבר האשכנזי הלבן שלו נתנו להיכנס. היתרון של מוטי הוא שהוא יודע שהוא מצויד בכל המכשירים הישראליים כדי לקדם מאבק כזה, והוא גם מסייע לי לקדם את הצעת החוק שהגשתי בכנסת הזאת. ... מזעזע אותי לחשוב שבמדינת ישראל, שהתכנסו בה אודים מוצלים מהשואה, מתקיימת תופעת 'סלקציה' במועדונים"
גזענות בכניסה למקומות בילוי | מאת ח"כ שלי יחימוביץ
גזענות בכניסה למקומות בילוי 29.12.2009
הצעה לסדר-היום - גזענות בכניסה למקומות בילוי
הצעה לסדר-היום - גזענות בכניסה למקומות בילוי
לצפיה בנאום של שלי יחימוביץ הקלק כאן.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על סדר-יומה של ועדת הכלכלה של הכנסת מונחת הצעת חוק משותפת שלי ושל חבר הכנסת מולה מקדימה, ועניינה אפליה בכניסה בפתחיהם של מועדונים.
בחרתי לדבר היום על הצעת החוק הזאת ועל המניעים להגשתה, כיוון שדווקא ביום הזה, שבו אנחנו מציינים את יום הסובלנות הבין-לאומי, אני מבקשת לדבר על דבר שנראה לעין, והוא בוטה, ברור וגלוי. זו אפילו לא הגזענות שבלב, אלא הגזענות הכעורה והמוחצנת שאנחנו סופגים כאן, במדינת ישראל, והיא הגזענות בשל צבע עורם של בני-האדם. אין כאן שום דבר נסתר מהעין, הדברים גלויים, בוטים וברורים, ובכל פעם מכים אותנו בתדהמה מחדש. אבל הם מושרשים עמוק מאוד, למרבה הצער, בחברה הישראלית.
הצעת החוק הספציפית הזאת באה להפסיק את המנהג המגונה שבו מגיעים צעירים מכל קצוות החברה הישראלית כדי לבלות במועדונים, במקומות בילוי, והם עומדים בתור לפי תומם, ולפתע מוצא עצמו אדם שעורו כהה משל חברו מועבר לטור אחר או מסולק מהמקום בתירוצים מתירוצים שונים: האירוע הוא למוזמנים בלבד, המקום מלא, ועוד שפע תירוצים. אותם בעלי מועדונים כבר יראים מפני החוק הקיים, שאוסר עליהם אפליה בשל צבע עור, אבל בלי שום בושה הם מוצאים מסלולים עוקפים לאותו איסור בחוק בתואנות שקריות כאילו המקום מלא או כאילו הוא נועד למוזמנים בלבד או כאילו יש להמתין בצד. לעתים מאוד קרובות, בפתחם של מועדונים כאלה אנחנו רואים תור צדדי נוסף של מי שלא הורשו להיכנס, והצטוו לחכות שעה שהם רואים אחרים, שמעמדם בדיוק כמעמדם שלהם – גם הם לא מוזמנים והמקום אמור להיות סגור בפניהם באותה מידה – נכנסים בזה אחר זה באין מפריע. ומה הגורם המבדל בין אלה שנכנסים ובין אלה שאינם נכנסים? המראה שלהם. ומה במראה שלהם עושה אותם שונה? צבע עורם החום יותר, הכהה יותר. מי שעורם בהיר נכנסים בקלות, ומי שעורו כהה – לא נכנס. זה נשמע מפלצתי, זה נשמע בלתי אפשרי בישראל בפתחה של שנת 2010, אבל זאת עובדה קיימת, שחוזרת וטופחת על פנינו שוב ושוב.
עיסוקי הקודם, חברי חברי הכנסת, היה בעבודה בטלוויזיה. יום אחד בחדר האיפור ראיתי את המאפרת מחפשת בקדחתנות אחרי המייק-אפ המתאים בשבילי. שאלתי אותה: למה את מחפשת דווקא מייק-אפ כל כך ספציפי? תשתמשי במייקאפ הרגיל. והיא אמרה לי: אני מחפשת בשבילך את המייק-אפ הכהה יותר. שאלתי: למה בשבילי צריך מייק-אפ כהה? אתם יודעים, הרי בסופו של דבר הורי הם יוצאי אירופה, אני לא כהת עור באופן מיוחד. היא אמרה לי: לא, יחסית לחבר'ה האחרים בחדשות ערוץ-2 את מאוד מאוד כהה. אולי יש שניים, שלושה יותר כהים ממך, אולי רוני דניאל, אולי גל גבאי, סלימאן א-שאפי וזהו. ואז היא מנתה רשימה ארוכה של שמות של מגישים וכתבים אחרים שאכן עורם מאוד מאוד לבן.
ואז, ואני מודה שבפעם הראשונה, חשבתי על כך שבפריים-טיים הטלוויזיוני, הדוגמאות שמהן ניזונים הנוער בפרט והציבור הרחב בכלל הן באמת מודלים של מי שעורם לבן באופן מיוחד ואינו משקף בכלל את הצבע השולט בחברה הישראלית, שהיא חברה רב-תרבותית ורב-גונית, ויש בה יהודים וערבים ואשכנזים ומזרחים, ובאמת כל מגוון הצבעים האפשרי.
יכול להיות שבין היתר, אחת הסיבות להנצחתה של אותה תופעה כעורה של הסלקציה – ומייד אתייחס לשם הזה, "סלקציה" – היא באמת העובדה שהמודלים התרבותיים שלנו הם לבני עור יותר מאחרים. ולא ברור כאן מה הביצה ומה התרנגולת, אבל אין ספק שהסיטואציה הגזענית הזאת מנציחה את עצמה.
המלה "סלקציה" מעבירה בי צמרמורת. גם למי שעומד בפתחו של המועדון ומבצע את המיון בין כהי ולבני העור קוראים "סלקטור". אני בת לניצולי שואה. שני הסבים ושתי הסבתות שלי נספו בשואה. הם היו קורבן של הגזענות הרצחנית ביותר בתולדות כל הזמנים והם נשלחו לתאי הגזים או נורו בגטאות כיוון שהיו בני דת אחרת ולאום אחר, בין היתר תוך סימבולים גזעניים של צבע ומראה, שליוו את התעמולה הנאצית של ערב מלחמת העולם השנייה. וכבת להורים שהם ניצולי שואה שנותרו בודדים ממשפחות ענפות ביותר שהוכחדו בהמוניהן, אני לא יכולה להבין איך אנחנו מרשים לעצמנו, בחברה הישראלית, שמאכלסים אותה דור שני ושלישי ואותם אודים מוצלים עצמם, איך אנחנו מרשים לעצמנו לסבול גילויים כל כך בוטים ואכזריים של גזענות. שוב ושוב, בין אם בפתחם של מועדונים, בין אם בבתי-ספר שאינם מאפשרים ליוצאי אתיופיה להיכנס. שהרי אנחנו מדינת מהגרים ותמיד יש עלייה חדשה, שסופגת את הגזענות עוד יותר מקודמתה; עכשיו הקורבן הבוטה ביותר הוא עולים יוצאי אתיופיה, שהםכעת הקורבן הקשה ביותר והנראה לעין ביותר לאותה גזענות שאני מדברת עליה.
באופן כללי, יחסה של החברה למי שעורו אינו עונה על הסטנדרט של אותו לובן שדיברתי עליו – חייו של אדם כזה קשים יותר. יש לי חברים כאלה, חברה שנהגתי לבוא אתה פעם בשבוע בחבורה גדולה למקום מסויים כדי לבלות בקביעות אחרי שידורה של תוכנית טלוויזיה שעשינו ביחד, עורכת של התוכנית, אשה מוכשרת, כהת עור, תימנייה במוצאה, שיום אחד הגיעה לבדה לאותו מקום שאליו נכנסנו כקבוצה פעם אחר פעם, ולא הורשתה להיכנס. אבל אני מגיעה תמיד עם החברים שלי, היא אמרה לסלקטור בחוסר אמון, ובכל זאת הדלת נחסמה בפניה.
או חבר שלי, גם הוא ממוצא תימני, אדם שומר חוק באופן יוצא דופן, ששוב ושוב המשטרה עוצרת אותו סתם, לבדיקה. שוטרים, שאגב, לפעמים צבע עורם כצבע עורו אבל משום מה הוא נראה חשוד אפריורי בגלל מראהו. מייד, כמובן, משחררים אותו לדרכו, כי בודקים תעודת זהות והכול בסדר, אבל הוא חשוף לאותם מעשים שבאמת אדם אחר לא יהיה חשוף אליהם בשל אותה "חזות מזרחית". אותה אמירה כללית שהופכת אותך לחשוד בפוטנציה באופן אוטומטי, בין אם אתה ערבי או בין אם אתה יהודי בן לעדות המזרח.
את הצעת החוק הספציפית הזאת, שבה פתחתי את דברי, ניסיתי להעביר גם בכנסת הקודמת ובלא הצלחה, בין היתר בגלל התנגדות המשרד לביטחון פנים. בכנסת הזאת, לשמחתי הרבה, השר לביטחון פנים הסיר את התנגדות משרדו מהקדנציה הקודמת להצעת החוק הזאת ותמך בה, ואני מודה לו על כך.
סיבה נוספת לכך שהצעת החוק מתקדמת היא העובדה ששני חבר'ה צעירים ונחמדים, מוטי ואריה, נפלו בעצמם קורבן לתופעה כזאת. מוטי ואריה – שניהם בני 29, שניהם רואי-חשבון במשרדים מאוד מצליחים, שניהם בוגרי סיירות מובחרות בצה"ל ולשניהם יש ביוגרפיה דומה להדהים והם גם חברים, אבל אחד ממוצא אשכנזי ואחד ממוצא אתיופי. השניים נפלו קורבן באופן בוטה ביותר לאותה גזענות בפתחו של מועדון והחליטו שלא להבליע את העלבון ושלא לתפוס אותו כעלבון אישי, אלא לצאת למאבק, והם שותפים בקידומו של החוק הזה. הם מגיעים לישיבות הוועדה ואף שוחחו עם השרים לפני שוועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך בחוק. יש להם חלק גדול מאוד בקידומו של החוק. הם מאוד מודעים לעצמם, הם עדים לזה שה"טייפ-קאסט" שלהם כבוגרי סיירות, כאנשים שמעורים בחברה הישראלית, כרואי-חשבון, כמשכילים, מסייע להם "לשווק" את המאבק, והם מוכנים ושמחים לכך.
אני לא שוגה לרגע אחד באשליות שהצעת חוק אחת מקומית וממוקדת כזאת תשים קץ לגזענות במדינת ישראל, אבל כל אחד מאתנו צריך לעשות כמיטב יכולתו בחלקת אלוהים הקטנה שלו כדי להילחם בתופעה הזאת, שאומנם המאפיינים שלה חיצוניים, אבל בסופו של דבר היא שוכנת, למרבה הצער, עמוק עמוק בלב. תודה רבה.
כתבות בערוץ 2 - גזענות במועדון גלינה בר בתל אביב
תקציר מתוך כתבות בערוץ 2:
גזענות במועדון תל אביבי
שני יוצאי סיירות מובחרות בצה"ל רצו לבלות בסוף השבוע במועדון נחשב בתל אביב. אחד מהם הוכנס למקום, השני נדחה בטענה שהמקום מלא. הצעיר שנדחה, ממוצא אתיופי, טוען שנדחה על רקע צבע עורו | ברהנו טגניה | המהדורה המרכזית, חדשות 2 | פורסם 13/09/09 21:56
גזענות במועדון תל אביבי
שני יוצאי סיירות מובחרות בצה"ל רצו לבלות בסוף השבוע במועדון נחשב בתל אביב. אחד מהם הוכנס למקום, השני נדחה בטענה שהמקום מלא. הצעיר שנדחה, ממוצא אתיופי, טוען שנדחה על רקע צבע עורו | ברהנו טגניה | המהדורה המרכזית, חדשות 2 | פורסם 13/09/09 21:56
הירשם ל-
רשומות (Atom)