ביום 6.7.2010 במסגרת הישיבה ה 153 של הכנסת ה - 18 עבר תיקון לחוק איסור הפליה במוצרים ("חוק מוטי וודג'ה") בכנסת בקריאה ראשונה. החוק עבר ללא מתנגדים או נמנעים.
וידאו:
פרוטוקול דיון:
הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע–2010 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/334).] (קריאה ראשונה):
היו"ר אלכס מילר:חברי חברי הכנסת אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעת חוק הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע–2010, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ושלמה מולה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי.
שלי יחימוביץ (העבודה):אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בישיבת ועדת הכלכלה שעסקה בחוק שנועד להפסיק את האפליה הגזענית בפתח מועדונים סיפר חבר הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו שכשהוא היה חייל, הוא לא היה יוצא עם החברים שלו ל"אפטרים" כיוון שהם נהגו לצאת למועדונים ובפתח המועדונים נתנו להם להיכנס ולו לא נתנו בגלל צבע עורו, אף-על-פי שהוא לבש מדים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):- - - ישראל ביתנו.
שלי יחימוביץ (העבודה):אז הוא עוד לא היה. היום מן הסתם ההילה היתה קורנת עליו והיו נותנים לו להיכנס. והוא לא היה היחיד מחברי הכנסת, אני חייבת לציין, שסיפר סיפורים דומים כמוהו. סיפר גם חבר הכנסת כרמל שאמה שיש הסבורים לפעמים בטעות שהוא דרוזי, והוא מרבה לספר על כך. גם הוא נעצר לעתים מאוד קרובות בפתחם של מועדונים. כשאנחנו מספרים את זה כאן זה אולי נשמע משעשע, אבל תאמינו לי שכשקבוצת אנשים שהם זהים בכול, הם גם חברים, אולי שירתו בצבא ביחד, אולי לומדים בתיכון ביחד, אולי חברים מקדמת דנא, מגיעים ביחד עליזים וצוהלים לבילוי בחוץ, ובפתח למקצתם נותנים להיכנס ואחרים נחסמים, אין בזה שום דבר משעשע. זאת גזענות לשמה, ועצוב מאוד שהיא מתרחשת בלב לבה של החברה הישראלית, אחרי שאנחנו אמורים היינו כבר להיות כור היתוך לעליות השונות, מדינה שהצבעים בה מעורבבים ואיש לא שופט אדם לפי צבעו, אבל המציאות לפעמים טופחת על פנינו בצורה מאוד אכזרית. והטפיחה הזאת על פנינו לא מתרחשת דווקא בחברה החרדית, כפי שסערה הארץ סביב הסיפור של אפליית הבנות המזרחיות החרדיות, שזה כמובן סיפור גזעני בפני עצמו; גם על החברה החילונית הגזענות הזאת לא פוסחת. יש לי חברים כהי עור ממוצא תימני, ממוצא מרוקני, ממוצאים אחרים, שאפילו חוויית ההליכה ברחוב אצלם היא אחרת. מקנן בלבם מין חשש שמא ניידת משטרה תעצור אותם סתם כך, כי עורם כהה. בפתח של מקום שהוא יוקרתי במיוחד הם מחסירים פעימה כי הם יודעים שיש סיכוי טוב שלא יניחו להם להיכנס, והדבר הזה שב וחוזר על עצמו. ואני חייבת להגיד שאלה מסוג הרגעים שאני חשה סיפוק על כך שאני חברת כנסת, כיוון שבמהלך שנותי כעיתונאית טיפלתי בנושא הזה לא פעם, ראיינתי אין-סוף אנשים מן היישוב שפשוט נחסמו בפתח של מקומות בידור ולא נתנו להם להיכנס. לא היתה לכך שום הצדקה ושום סיבה, למעט העובדה המשותפת לכולם – הם כולם היו כהי עור. הדבר הזה הוא בלתי נסבל במדינה שהיא באמת מדינה של קיבוץ גלויות. וזה מוזר, כי צבע העור השגרתי במדינת ישראל הוא לאו דווקא צבע לבן – סך הכול רוב אזרחי מדינת ישראל הם די כהי עור בסופו של יום, ובכל זאת יש מין מדרג צבע שכזה בפתח מועדונים. הדבר הזה מעורר בי חלחלה ומחריד אותי, כמובן באופן אידיאולוגי, אבל גם באופן אישי, כבת לניצולי שואה, שהיו קורבן לגזענות קשה ואיומה – ואני חס וחלילה לא משווה – וגם השימוש במושג "סלקציה" מעורר בי חלחלה, אבל המועדונים עצמם הם שאימצו את המושג הזה, הם גם מעסיקים סלקטור בשכר, כדי שיעשה את הסלקציה בין מי שראוי ובין מי שלא ראוי. החוק הזה התעכב תקופה מאוד ארוכה בכנסת הקודמת, ייאמר לגנותה של הממשלה הקודמת, והתקדם יפה בממשלה הזאת, ייאמר לזכותה של הממשלה הזאת. גם לזכותה של הממשלה הזאת וגם לזכותם של שני אנשים שאני רוצה להזכיר אותם היום, קוראים להם מוטי וודג'ה ואריה שוורץ, שני חברים עם מאפיינים זהים. כשהם הגיעו אלי הם היו בני 30, היום הם בני 31, שניהם בוגרי סיירת מטכ"ל, שניהם רואי-חשבון במשרדי רואי-חשבון מאוד יוקרתיים, שניהם גם למדו יחד באוניברסיטה ראיית חשבון ושניהם חברים מהצבא ועושים הכול ביחד ומבלים ביחד. והם הגיעו יחד, שמחים וטובי לב, אל מועדון ה"גלינה" בנמל תל-אביב. מוטי קצת איחר, אריה נכנס, כמובן, באופן חופשי, אתם בטח כבר מנחשים שאחד מהם לבן ושני שחור. לאריה שוורץ, לבן העור, נתנו להיכנס כמובן בלי בעיה - - -
נסים זאב (ש"ס):שוורץ זה שחור.
שלי יחימוביץ (העבודה):זה יפה, על זה לא חשבתי. מוטי איחר קצת וסלקטורית לא נתנה לו להיכנס וכך גם המאבטח בפתח. הוא סימס לחברו אריה, שיצא לחלץ אותו, ובתמימות שניהם ניגשו אל פתח המועדון, ובפתח המועדון אמר אריה: אנחנו שניים. אין בעיה, אמר לו המאבטח והרים את זרועו החסונה שחסמה את הפתח, אריה עבר, ואז הוא הבין שהבא אחריו הוא מוטי, ולמוטי כמובן ירדה היד וחסמה את דרכו. מה יכול להיות יותר ברור מזה? שני אנשים עם מאפיינים סוציו-אקונומיים כל כך דומים, אבל מה שמבדיל ביניהם הוא הצבע. והסיפורים האלה חוזרים על עצמם, אבל במקרה הזה אני רוצה לשבח את שני החבר'ה האלה, שהחליטו שהם לא יסיימו את זה בעלבון אישי למוטי, וגם לא בתביעה משפטית, אלא ממש נרתמו להצעת החוק של חברי חבר הכנסת שלמה מולה ושלי, ולקחו על עצמם את קידום ההצעה הזאת, והם מלווים את שלמה ואותי בכל השלבים הקשים של העברת הצעת החוק הזאת, וגם עכשיו הם לא קלים ונתקלים בהתנגדות. אני ממש רוצה לשבח אותם ולהעלות אותם על נס, ובהזדמנות הזאת גם להודות לחבר הכנסת שלמה מולה על כך שהוא פרטנר כל כך אפקטיבי בחקיקת החוק הזה, ואנחנו באמת עושים את זה מתוך אמונה שלמה, הזדהות אידיאולוגית הדדית, וגם אני חייבת לציין שאני מאוד אוהבת לעבוד עם מחוקקים אפקטיביים, וכאן האפקטיביות שלך, חבר הכנסת מולה, ניכרת בכל שלב ושלב. המטרה הספציפית של החוק היא לסגור סדק שכבר קיים בחוק. החוק אוסר אפליה בכניסה למקומות בידור – זה ברור שהחוק אוסר – אבל בעלי המועדונים מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את החוק. למשל, הם אומרים שהאירוע למוזמנים בלבד. זה קורה גם כאשר האירוע הוא לא למוזמנים בלבד, ואז הם יכולים לומר, אנשים מסוימים – לפתוח בפניהם את הדלת, לא לומר דבר ולא לשאול אותם מיהם ולתת להם להיכנס, ואילו לאחרים הם אומרים שהאירוע למוזמנים בלבד. או לחלופין יש ההנחיה: חכה בצד, תיכף נחליט. ובינתיים רואה מי שמחכה בצד אנשים רבים חולפים על פניו ונכנסים באין מפריע, איש לא מפשפש בכליהם, איש לא שואל אותם מיהם ומהם, איש לא אומר להם שזה אירוע סגור ואיש לא אומר להם: חכה בצד. מה ההבדל בינם לבינו? התשובה ידועה. החוק הזה נועד לסתום את הסדק הזה ולא לאפשר אפליה עקיפה. הוא גם קובע כי כדי להקל על תובעים בהליכים אזרחיים שנפגעו מאפליה, הוא קובע בסעיף 6 לחוק כי שאלות או בירורים הנוגעים לעילות ההפליה, שקדמו לסירוב לספק מוצר או לתת שירות, למניעת כניסה או למתן שירות, יוצרים חזקה לאפליה, וכך גם סירוב כאמור או התניה בהספקת מוצר או שירות, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי אחת מעילות האפליה, לעומת אי-סירוב או אי-התניה למי שלא נמנים עם אותה קבוצה. חזקה כזאת מביאה להעברת נטל ההוכחה אל הנתבע. ואני מקווה ומאחלת שכמה תביעות כאלה יתנהלו קצת יותר בקלות עכשיו, כיוון שבעלי המועדון יצטרכו פשוט להוכיח למה הם לא נתנו לאותו אדם להיכנס. אם הם יוכיחו שהוא לא נכנס כיוון שהוא troublemaker וכיוון שהוא כבר הרביץ בעבר באותו מועדון, או כיוון שהוא הגיע עם חבורה שנראתה מאיימת כיוון שמכיסם בצבצו סכינים, או חס וחלילה קילל את מי שעמד בפתח ושאר סיבות שכאלה, הכול יהיה בסדר, ולא יינקטו נגדם סנקציות. אבל אם הם לא יצליחו להוכיח זאת – מה שקורה לעתים מאוד קרובות, אגב, הם לא מצליחים להוכיח – כיוון שהם הפגינו גזענות בכניסה למקום הבילוי, כי אז הם ישלמו על כך מחיר. להילחם בגזענות זה דבר מאוד קשה. גזענות היא בלב, וקשה להילחם בגזענות בחקיקה. אבל אנחנו כמחוקקים עושים כמיטב יכולתנו בכלים אשר עומדים לרשותנו, ואני מקווה שהחוק הזה יתרום את תרומתו למאבק בגזענות. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר:תודה לגברתי. יש לנו פה רשימת דוברים. ראשון הדוברים - חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת הצעת חוק נהדרת - לפתוח את הדלתות במועדונים במקומות בידור לכל מאן דבעי, כניסה חופשית, זה דבר טוב. חייב איניש לבשומי עד דלא ידע. אנחנו, יש לנו פעם, בפורים, יום אחד, אבל יש כאלה שלא ידע כל השנה. חייב איניש כל לילה במועדונים, כל לילה משתכרים.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:זה לא אותם אנשים כל לילה.
נסים זאב (ש"ס):לא, אבל אלה שאצלם זה כבר חולה רעה, הם לא יכולים להשתחרר מזה. אני חושב שהבעיה שלנו – רק שמענו על תאונות הדרכים האחרונות, ורק היום עוד פגיעה קטלנית עקב שכרות של נהג. זה פשוט אסון מה שפוקד את המדינה שלנו, כל יום.
נחמן שי (קדימה):אבל מה זה קשור לנושא?
נסים זאב (ש"ס):מה זה קשור?
נחמן שי (קדימה):אה, אם מונעים את הכניסה למועדון הם לא ישתו?
נסים זאב (ש"ס):אז לא שמעת אותי, מה שאני אמרתי.
נחמן שי (קדימה):אה, לא שמעתי.
נסים זאב (ש"ס):אני אמרתי שזה חשוב שהמועדון פתוח. תסלח לי, לא שמעת את תחילת דברי. אני אמרתי שזה חשוב שיש דלת פתוחה. השאלה - מה יש במועדון הזה.
נחמן שי (קדימה):אה, טוב, נו.
נסים זאב (ש"ס):עכשיו מדברים על התוכן, על הריקבון שיש בפנים, על אלה שמתגלגלים ברחובות אחרי שגומרים לשתות. הנוער שלנו, שמתגלגל ברחובות לילה-לילה, בנות בנות 15 מתגלגלות ברחוב, ישנות ברחובות - זה האסון שלנו. לאן אנחנו הולכים? זה צריך להדאיג אותנו.
נחמן שי (קדימה):מאוד.
נסים זאב (ש"ס):מאוד. אבל אני לא רואה שמישהו פה דואג.
נחמן שי (קדימה):אה, לא?
נסים זאב (ש"ס):כולם מחייכים פה, כולם שמחים. אתה יודע מה ההבדל בין פה לבין מקומות בידור? במקומות בידור צריכים לשתות כדי ליהנות, פה נהנים בלי לשתות.
נחמן שי (קדימה):מדובר באפליה בין אדם אחד לאדם אחר, דבר שהוא על פניו לא קביל. תאמר משהו בעניין הזה, על אפליה, אפליה.
נסים זאב (ש"ס):ברצינות, עד כדי כך אתה לא מבין אותי? אני חשבתי "עד דלא ידע" כששותים, אני רואה שאתה לא יודע אפילו בלי לשתות.
נחמן שי (קדימה):אני לא שותה, אני לא יודע לשתות.
נסים זאב (ש"ס):אז אני אומר לך. אני הסברתי את עצמי ואמרתי את זה בנקודה, במשפט אחד: חשוב שאין אפליה. יותר מזה?
נחמן שי (קדימה):מצוין, אוקיי.
נסים זאב (ש"ס):אוקיי. זה תחילת דברי. אז אני חושב שכיסיתי את הנושא של הצעת החוק. אבל עכשיו מדברים לגופו של עניין, איך מטפלים בבני-הנוער שלא יהיו במקומות האלה, איך מצילים אותם מהמקומות האלה.
יריב לוין (הליכוד):חבר הכנסת זאב, יש לי בשבילך הצעה. קח מיקרופון, תעמוד בכניסה למועדון, אתה תנאם - אני מבטיח לך, אף אחד לא ייכנס.
נסים זאב (ש"ס):תשמע, אם אני אעמוד במועדון אחד – אני עכשיו עומד פה, במועדון של הכנסת, ושומעים אותי בממוצע 50,000 איש. בממוצע, לפי הסטטיסטיקה.
יריב לוין (הליכוד):אני אומר לך, אף אחד לא ייכנס.
נסים זאב (ש"ס):אז מי ישמע אותי? קודם כול - - -
נחמן שי (קדימה):אתה מוריד את הרייטינג.
נסים זאב (ש"ס):אז אני רוצה לומר לך, מי שנמצא במועדון בוודאי לא ישמע אותי, כי לא ייתנו לי להיכנס. כי אני אהיה כמו "רעבע" שם, אני בא להפריע להם.
היו"ר אלכס מילר:תודה, חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):ומי שבחוץ, אני לא אשפיע עליו, אז מה זה יעזור? אז אני מעדיף לדבר פה. אני רוצה לומר רק משפט אחד, אדוני היושב-ראש. תאפשר לי, אני באמת ויתרתי, לא דיברתי בהצעות החוק הקודמות. תאפשר לי לומר דבר תורה עכשיו.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:רחמנות, רחמנות.
נסים זאב (ש"ס):בפרשת השבוע, לכבודו של ראש הממשלה שנמצא בבית הלבן – ושם אני מאמין שלא יפלו אותו, במקום הציבורי הגדול ביותר של העולם, בבית הלבן, ואנחנו מאחלים לו באמת הצלחה. אני רק אומר פסוק, ואני מכל הלב אומר.
היו"ר אלכס מילר:חבר הכנסת נסים זאב, תשמע.
נסים זאב (ש"ס):תאפשר לי.
היו"ר אלכס מילר:אנחנו במצב שמקפידים פה על הזמנים.
נסים זאב (ש"ס):טוב, אז אני אסיים. תודה רבה.
היו"ר אלכס מילר:אני מבקש ממך, משפט אחרון.
נסים זאב (ש"ס):לא, לא משפט, אני רוצה להגיד פסוק. אם תאפשר לי, כן. אם לא – דקה.
היו"ר אלכס מילר:דקה, בבקשה אדוני.
נסים זאב (ש"ס):בפרשת השבוע: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם.
נחמן שי (קדימה):זה פנחס.
נסים זאב (ש"ס):כן. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. מה המשמעות "איש על העדה" שיצא לפניהם ויבוא לפניהם? המנהיג צריך לדעת את התפקיד שלו. הוא לא צריך להסתכל אחורה, מה אומרים, מה חושבים, מה הסקרים - -
נחמן שי (קדימה):נכון.
נסים זאב (ש"ס):- - מחמיאים לו או לא. המנהיג צריך לצאת עם האידיאולוגיה שלו, עם האמונה שלו, עם הדרך שלו.
נחמן שי (קדימה):יופי, יופי.
נסים זאב (ש"ס):ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. מה הקשר של הצאן? יש שני רועי צאן, אדוני היושב-ראש. יש רועה צאן שהבקר שלו, הכבשים שלו. יש אדם שרועה צאן כי זו עבודתו, הוא רועה צאן. מה ההבדל ביניהם? מי שהצאן שלו, אז הוא הרבה יותר דואג לפטם אותם, הוא לא מוותר על שום דבר בדרך להגדיל את המרעה שלו ולהשביח את המרעה שלו. אבל אדם שעושה את זה רק בתור עבודה, אז הוא יוצא ידי חובה. אני רוצה לומר לך: איש אשר רוח בו, שיש בו רוח – דמות רוחנית המעוררת יראת כבוד בקרב המוני העם.
נחמן שי (קדימה):תדבר על בנות צלופחד.
נסים זאב (ש"ס):וכך יוכל להשפיע עליהם. ואני רוצה לומר לך, אני מאחל לראש הממשלה - -
היו"ר אלכס מילר:חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):- - שהקדוש-ברוך-הוא ייתן בו רוח שיוכל להנהיג את עם ישראל, וכולנו מחזקים את ידיו.
היו"ר אלכס מילר:תודה. חבר הכנסת שלמה מולה, אחרון הדוברים.
נסים זאב (ש"ס):אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
נחמן שי (קדימה):למה לא דיברת על בנות צלופחד, נסים? שוויון בין נשים לגברים. זה מסר מאוד חשוב.
שלמה מולה (קדימה):אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הצעת החוק הזאת של שלי ושלי – שלי דיברה על החלק של הצורך בכניסה למקומות בידור ומועדונים. אבל אם אנחנו קוראים את זה נכון, כתוב בידור ומקומות ציבוריים. אני רוצה להגיד לכם, כמי שטיפל בקליטת עלייה, היו עולים שלא אפשרו להם להיכנס לבריכות שחייה. כשהילדים רצו להיכנס, אמרו להם: אם אתם עולים מאתיופיה או מחבר המדינות, אתם לא נכנסים. אם אתם או אתן ילדות אשכנזיות או ספרדיות, אתן לא נכנסות. ואני רוצה להגיד שעדיין יש גם אפליה בין אדם לאדם, אפילו בכניסה למקוואות. לכן הצעת החוק הזאת היא הרבה יותר רחבה, הרבה יותר חברתית מלהתייחס אליה אך ורק למועדונים. זה נכון שבמועדונים יש יותר הקצנה, יותר אפליה, יותר בוטות, אבל הצעת החוק היא הרבה יותר רחבה. יתירה מזו אפילו אם אנשים רוצים לבוא להשתתף במקומות ציבוריים ספורטיביים, הם יכולים לבוא ולהגיד: אל תיכנסו. לכן הצעת החוק היא הרבה יותר רחבה, הרבה יותר חברתית. הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד, אדוני השר - מדינת ישראל היא מדינה שקולטת עלייה, מדינה שצריכה להפסיק להתכנס בינה לבין עצמה, בין הקבוצות שלה בלבד, בהיבדלות בינה לבין עצמה. לכן היה הרבה מאוד ויכוח, ובעלי עניין ניסו לטעון: איך אנחנו נאפשר לאנשים שעלולים לסכן את שלום הציבור להיכנס? הצעת החוק הזאת איננה מונעת מאותם אנשים שעלולים לסכן את סועדי הציבור או משתתפי השירות בתוך המועדון או במקומות ציבוריים שיהיו בסכנה. יש בהצעת החוק הזאת, וגם בהצעות החוק האחרות, אפשרות למנוע אנשים שעלולים לסכן את האנשים שנכנסים או נמצאים באותם מקומות ציבוריים. לכן, גם השר לביטחון פנים תמך בהצעת החוק, ולכן, גם משרד המשפטים תמך בהצעת החוק. אני מקווה שהצעת החוק תעבור. אני רוצה להגיד שהצעת החוק היא מאוד חברתית. אני רוצה בהזדמנות זו גם להודות לשלי על כל המאמץ המשותף שאנחנו עושים ביחד. אני חושב שבאמת הגיע הזמן שאנחנו נסתכל בראי, על האנשים, על החברה שלנו, נבריא אותה מתחושת האפליה הקיימת בתוכנו. זה ניתן, זה בידינו, לכן אני מקווה שהצעת החוק הזאת, גם בקריאה שנייה ושלישית, תעבור בהסכמה רחבה. תודה רבה.
נחמן שי (קדימה):היא תעבור באבואה.
היו"ר אלכס מילר:תודה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9נגד – אין נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אלכס מילר:
בעד 9, אין מתנגדים, אין נמנעים, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע–2010 נתקבלה בקריאה ראשונה ותמשיך לדיון בוועדת הכלכלה.
